החזקת מחט - ליאת קרפל

ככה קראתי לפוסט הזה. תיכף תבינו למה

חשוב לי להקדיש אותו לשרה היקרה, משתתפת בסדנת "לעוף על החיים" שהתקיימה עבור הנהלת המצפה התת ימי באילת.
אחת המשתתפות, שרה, ציינה פתאום במסגרת הדיון שהחלום שלה הוא – להיות תופרת. "איזה אומנות זו להחזיק מחט" היא אמרה, והמשפט הזה, אשר לכאורה נראה פשוט, גרם לי לאחר מכן לשקוע במחשבה פילוסופית מעמיקה אודות משמעות החיים. אז החלטתי להזמין אתכם לשוטט עמי במרחב המרתק שגיליתי.

על חודה של מחט

אם נסתכל על המחט הדקיקה מבלי לייחס לה משמעות, הרי שזו אכן אמנות להחזיק מחט. בעזרתו של כלי זה ניתן ליצור דברים מופלאים. אולם השימוש במחט אינו מצריך רק דמיון מפותח, אלא גם עבודה סיזיפית וחזרתיות, ומכאן ריכוז, ניסיון ומיומנות. מיותר לציין שללא הניסיון הנדרש, ניתן גם להיפצע, להידקר או להיכשל ביצירה, במקרה ולא יודעים כיצד לתרגם את הידע התיאורטי לכדי מעשים.
והבנתי שזה למעשה אותו הדבר בחיים. המחט הדקיקה משולה לכוח המניע של חוט החיים, ואם משקיעים בעבודה ניתן לברוא באמצעותה עולמות חדשים ולחלופין אפשר גם להידקר, לא להצליח ואף ליפול ולהיפגע. אם משווים את אמנות החיים לאמנות התפירה, מגלים שהרי גם החיים הם אמנות בפני עצמה: בכף ידנו מונח הכוח לברוא וליצור, כמו גם הכוח להיכשל ולהרוס אשר ממנו רבים המעדיפים להימנע.

כאן בדיוק נכנס האצבעון לתמונה

כדי שלא להידקר או להיפצע לעיתים תכופות, רבות התופרות אשר עושות שימוש באצבעון. מדובר בכלי ייעודי אשר משמש להגנה בעת ביצוע עבודת התפירה. וכך גם בחיים, לא פעם אנו עוטפים את עצמנו בחומות ונמנעים מלעשות דברים רק מתוך החשש של אולי ניפגע. אולם הדבר אליו רבים אינם מודעים הוא כי ללא הדקירה והכאב שאנו חשים לא נוכל ללמוד ולהתפתח, להכיר באמת את מוסר ההשכל, ליצור מודעות בעצמנו, לצמוח ולטפס למקומות הטובים לנו. הכאב והצמיחה הם שני צדדים של אותו המטבע ואמנות החיים היא לדעת להמשיך, להאמין, לדמיין וליצור למרות ועל אף הכאב הרגעי.

ו… יש לי עצה קטנה

נכון, כשאנו הולכים לאורך התפר שבין העולמות שלנו, לפעמים אנו נופלים ונפגעים. זה בלתי נמנע, אולם השאלה האמיתית היא – כשזה קורה, מה ניקח איתנו להמשך הדרך? אל תמהרו לשים את האצבעון, הרשו לעצמכם להיפגע ולהיות פגיעים. לא כי אתם מייחלים לכך, אלא כי אתם מוכנים לאמץ את ההזדמנויות הנדרשות על מנת לגדול, לצמוח להצליח ולהיות מאושרים. אני ממליצה לראות את הדקירות הקטנות הללו שאנו מקבלים בחיים כהזדמנות ולא כמכאוב וכדי לעשות זאת בהצלחה, עלינו לזכור שלא פעם החיים דורשים מאתנו לקבל לחיקינו גם הנאה וגם כאב, אותם יש לחבק, להמשיך הלאה ולעוף על החיים!
מה דעתכם?

הינכם רשאים לשכפל, להעתיק ולהפיץ את התוכן בחופשיות במטרה לעזור לכמה שיותר אנשים
השארת תגובה